ממה שהובא עד כאן בעניין תלמידי החכמים נתבאר , שתלמיד חכם היה נוטל כמה וכמה מיני רשות מרבותיו ומן הנשיא קודם שהיה דן ומורה ודורש . רשויות אלה היו זו למעלה מזו . העליונה שבכולן — הרשות שהיה חכם נוטל מרבותיו לישב בראש ישיבה לדרוש , והיא הסמיכה והמינוי , ומי שהיה סמוך לא היה צריך לרשות אחרת . למטה הימנה —הרשות שנטל מומחה שאינו סמוך מן הנשיא בארץ ישראל ומראש הגולה בבבל , והיא מעידה שהוא מומחה שאינו צריר ללמוד עוד , ולפיכך אם טעה בדין , בין בדיני ממונות ובין בהוראת איסור והיתר , הוא פטור מלשלם את הנזק . רשות שלישית שהיא למטה משתי רשויות אלה , היו התלמידים נוטלים מרבותיהם מימי רבי ואילך כדי להורות . על רשות זאת , שהתלמידים נוטלים מרבותיהם כדי להורות , מובא בתלמוד " , שכשירד רב לבבל ביקש מרבי רשות לדון ולהורות . רשות לדון ביקש רב כדי שאם יטעה בדין יהיה פטור מלשלם , בין כשיטעה בדיני ממונות ובין כשיטעה כשיורד . בדיני איסור והיתר . 126 אבל רשות להורות , לשם מה ביקש ? "יורה יורה , אי גמיר , רשותא למה ליה למישקל ? משום מעשה שהיה , דתניא : פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהן בטומ...
אל הספר