הכלל בהלכה הוא שעושה אדם דין לעצמו , אף על פי כן יש דבר אחד שבו אין אדם רשאי לעשות דין לעצמו . אסור לו לאדם להיכנס לביתו של הלווה החייב לו ולעשות דין לעצמו וליטול ממנו משכון , שכן כתבה התורה ( דברים כד , י : ( "כי תשה ברעד משאת מאומה לא תבוא אל ביתו לעבוט . "עבוטו וכדברי רבנו תם "י : "ואם תאמר : והא קיימא לן ריש פרק המניח , דעביד איניש דינא לנפשיה , תירצו בשם רבנו תם ז"ל , דהיינו בכלי של עצמו ( כלומר , שמכיר כלי שלו בידו של החייב , ( אי נמי כשבא בתורת גבייה , אבל הכא מיירי שבא בתורת משכון . "לממשכן נמצא , "דאפילו מלוה נכנס לביתו ועביד דינא לנפשיה , ואינו עובר בלאו דלא תבוא אל ביתו , וכן מוכר נכנס לביתו של , "לוקח כלשון רבנו תם , 71 וכיוצא באלו יכול אדם למשכן את חברו שלא על הלוואה אלא על חוב אחר -י . והטעם מפני מה אסרה תורה דווקא להיכנס לביתו של לווה ליטול משכון על ההלוואה , יש לבאר על פי דיני ההלוואות וגביית חובות . אמנם , מפרשים אחרים פירשו בדרך אחרת את הסתירה שבין דין " לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו" לבין דין "עביד איניש דינא לנפ. "שיה לדעתם , אדם עושה דין לעצמו רק כדי ליטול דבר שהוא ...
אל הספר