פרק שלישי נידוי וחרם

היסודות הללו של הכוח לעשות דין — כוח שהוא נתון לכל יחיד בישראל להפריש את חברו מן האיסור בעל כורחו ולכופו לעשות מצווה ולהענישו על עשיית עבירה , ואף כוחו של בית דין בעניין זה אינו אלא משום שאף הדיינים הם בכלל כל ישראל — ניכר בייחוד בדיני החרם , הנידוי והשמתא . אדם מישראל הרוצה להפריש את חברו בעל כורחו מן האיסור , בדרך כלל לא יכה את חברו ולא יכופנו בזרוע , לפי שאף חברו יחזיר לו מכה והוא אינו יודע מי יגבר על מי , והוא ירא שמא לא יפריש את חברו וגם יינזק ממנו . הלכך , יחרים את חברו . עונשו של החרם הוא בכך שכל בני עירו מתרחקים מן המוחרם , ומתוך כך כולם משתתפים בעונש ובכפייה להרחיק את האדם מן העבירה . ואין הבדל אם היחיד מחרים את חברו או בית דיו מחרים , שכן אפילו החרים בית הדין הגדול אין החרם חל עד שינהגו העם על פי החרם ויתרחקו מן המוחרם . נמצא , שלא זו בלבד שהיחיד רשאי להחרים את חברו כבית דין , אלא שכל כוחו של החרם אינו בא אלא מתוך רצונם והסכמתם של הרבים לקיים את החרם , וכוחו של בית דין תלוי בציבור בלבד , ולא עוד אלא שכל כוחו של בית דין כלול בכוחו של כל יחיד ויחיד להחרים את חברו . על כוחו ש...  אל הספר