החירות האקדמית ושמירת מעמדה

דפוסי ההתפתחות ההיסטוריים של המוסדות להשכלה גבוהה מצביעים על קשר בין פריחתה של השכלה גבוהה לבין התנאים שיוצרים השלטונות על מנת לאפשר פריחה זו . יצירת אווירה של עידוד ותמיכה למשכיל ולחוקר , העלאת קרנם של חוקרים בשל תרומתם לחברה , הענקת סמלי הערכה ומעמד לאלה השוקדים על פיתוח הידע והנהלתו , עידוד לחופש הביקורת , ההבעה והדעה , מתן לגיטימיות לשונות מחשבתית ולמחלוקות , ותמיכה שלטונית בפיתוח מחקר והוראה - כל אלה הם מסימניה של פריחה תרבותית ומדעית . פריחה זו ביקש המחוקק הישראלי , להנחיל כערכים מכוננים למוסדות להשכלה גבוהה . לאחר שנים של מחלוקת באשר למהותה של החירות האקדמית , מושגים כגון חופש ההוראה , חופש הביקורת , החופש לפתח תורות , ולו האפיקורסיות ביותר , והעובדה שהאוניברסיטה היא מעין "רשות בלתי תלויה" - היו נר לרגליו של המחוקק בבואו לאשר את חוק המועצה להשכלה גבוהה עוד בשנת . 1958 אך ראשית שנות ה 2000 מבשרות חשש לעתידה של חירות זו ולמעמדה , הן בשל פעולות של מנהיגי ציבור או התבטאויותיהם , לעיתים בהיסח הדעת , והן בשל מעשים או מחדלים של המוסדות להשכלה גבוהה , ובעיקר האוניברסיטאות . החרמתו של מ...  אל הספר