סיום המשבר בין ות"ת לבין האוצר ב 1984 והמעבר לתוכנית תקציבית רב שנתית , החל מ , 1989 ציינו את פתיחתו של פרק חדש במערכת היחסים בין ות"ת לבין משרד האוצר . ההסכם הרב שנתי גילם מחויבות של כל הצדדים . ות"ת התחייבה שלא לפנות למשרד האוצר לתוספות תקציב , אלא לפעול במסגרת התקציב הרב שנתי המאושר , ואילו משרד האוצר נטל על עצמו התחייבויות ארוכות טווח כלפי ות"ת לתקצוב ולפיתוח המוסדות להשכלה גבוהה . היה זה חידוש מרחיק לכת במדיניות הממשלתית בתחום התקצוב הציבורי . מערכת ההשכלה הגבוהה הייתה , ואף נותרה , היחידה במערכת הציבורית שניתנה לה התחייבות תקציבית ארוכת טווח , כשמאחוריה הפקידות המקצועית של אגף התקציבים . משמעות התחייבות זו היא הבטחת יציבות ההקצבות גם אם מתרחשות במשק תנודות , אלא אם כן מתקבלת החלטת ממשלה לבצע קיצוץ אחיד בכל תקציבי המערכת הציבורית . את ייחודה של ות"ת מנקודת השקפה של משרד האוצר הסביר אהרון פוגל , מי שהיה ראש אגף התקציבים באוצר ומנכ"ל המשרד עד אמצע שנות ה : 90 באוצר רצינו מאוד שהסמכויות יואצלו לגופים השונים והאחריות תלך יחד עם הסמכות . להוציא את משרד האנרגיה , בשום מקום זה לא הצלי...
אל הספר