דיוקנאות עצמיים

דניאל אלנקווה מתוך מכלול היצירות , המקיפות נופים , דיוקנאות וטבע דומם , הדיוקן העצמי אפשר לי לבטא את האינסנסיביות הדרושה לצייר לשם ציור מן הנובע , והיווה ציר משמעות מרכזי בהתפתחות הן כאמן והן כאדם . הדיוקנאות העצמיים שימשו ואף סימלו , על פי רוב , תחנות בדרך לעבר כיוונים חדשים . עם השנים היטשטשו הגבולות בין נוף דומם לבין דיוקן . כיום אני מוצא בנוף אלמנטים מן הדיוקן העצמי , ובדיוקן העצמי - תפישות חלל שנלמדו מן הנוף . הרעיון לעבודה Autoportraits נולד בישראל בשנת , 2002 אולם התקשיתי מאוד במציאת הקומפוזיציה והפורמט , ועלו גם קשיים שנבעו מעצם הנושא . במרוצת הזמן הצטברו בסטודיו עשרות ציורי הכנה וגם ארבעה ניסיונות , שכשלו , על בדים גדולי ממדים . בשנת , 2006 על בד חדש ובפורמט חדש , נמצא לי שביב של התחלה , ולאחריו התפרץ הציור ב , 2009 ואל סיומו בא בהמשכה של אותה שנה . הדיוקן בעבודה אולי דומה לי , אך הוא רחוק מאוד מלשקף מושגים שנטבעו בי , ושאותם אני נושא בהכרח ואף מכוחו של הרגל . הציור הוא מעין חשבון נפש של האני התחום בגבולות העצמי , ובעיקר הוא מגולל את הניסיון לשבור את אותן תבניות , שאילצו אותי...  אל הספר
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21