הכניסה למערכת החינוך הפורמלית מעלה מחדש בפני הורי התאומים את דילמת ההפרדה בגנים , ובהמשך - ההפרדה בכיתות בית הספר . כמו רבות אחרות עברה סוגיה זו תהפוכות הן מצד המערכות החינוכיות והן בגישה הפסיכו חינוכית . בעבר נהג משרד החינוך לחייב הורים וגננות להפריד בין התאומים כבר מגיל חמש שנים . בתנועה הקיבוצית , שבה לכל שנתון רק גן אחד , הומלץ על "הקפצת" תאום אחד מבית התינוקות לפעוטון ( ויצירת הבחנה מלאכותית בין "גדול" ( "קטן"ל רק כדי למנוע התחנכות ביחידת גן משותפת ( לוין , 971 ו . ( כיום נתונה הרשות להחליט בידי ההורים . חופש הבחירה שניתן להם מטיל עליהם את כובד האחריות בנושא , מבלי שתימצא בסביבה תמיכה מקצועית מספקת . אין תשובה אחת גורפת לכל המשפחות . שיקול הדעת לגבי כל זוג תאומים יכלול מגוון היבטים : א . שני גנים אינם משחררים משמירה על הנפרחת לא פעם "מפנטזים" ההורים כי השמה בגנים נפרדים תסייע בקלות לבניית הזהות הנפרדת - במיוחד של תאומים זהים או דומים פיסית . הנחה זו עלולה "להרדים בשמירה את בניית הזהות הנפרדת . אמנם הגננת וילדי הגן באים במגע קונקרטי רק עם תאום אחד , "ובשבילם הוא סתם דני , לא התאום ...
אל הספר