נקודת מבט נוספת , ייחודית לגישתנו בספר זה , היא הבנת הפסיכולוגיה של הורי תאומים . מדע הפסיכולוגיה בראשית המאה העשרים שם דגש מיוחד בהבנת התהליכים ההתפתחותיים שעובר כל ילד מלידתו . גישות אלו , שכונו הילד במרכז , ראו בהורה גורם משמעותי ואחראי מרכזי לבריאותו הנפשית של ילדו . יחסי הורים ילד תוארו בציר חד כיווני , שבו ההורה הוא הגורם האחראי , הסיבה , והילד ומצבו הנפשי הם התוצאה . גישה ליניארית זו קנתה לה אוהדים רבים מימי פרויד ועד ימינו . רק בשנות ה 60 המאוחרות החלו להופיע הבנות חדשות , שהתייחסו אל הפסיכולוגיה של ההורה כתופעה התפתחותית העומדת בפני עצמה . עניינה - התהליכים הנפשיים שעובר האדם הבוגר מרגע החלטתו להיות הורה , דרך ההורות בפועל ועד סוף ימיו . חלוצת הגישה , תרזה בנדק , תיעדה עם שותפה , ג'ימס אנתוני , בספרם החשוב הורות , ( 1970 ) את השלבים השונים שעובר כל הורה במהלך הורותו לכל אחד מילדיו בנפרד . לא זו בלבד ששלבים אלו ייחודיים לכל ילד וילד , אלא שכל שלב בהתפתחות ההורית נמצא בהתאמה ובהקשר פסיכולוגי לשלב המקביל שבו מצוי ילדו . על כן נדרשת מידה של התאמה ברצף ההתפתחות ההורית והילדית . כא...
אל הספר