ההבחנה בין בריאות הציבור לבריאות הפרט נובעת מתפיסה היסטורית שלפיה אין זה מעניינן של רשויות השלטון לעסוק ביחסים שבין מערכת הבריאות לבין הפרט , אלא אסכן מדובר בנושא שיש לו השלכות לגבי כלל הציבור . תפיסה זו לא היתה מבוססת על רעיון החירות של האדם , אלא היתה קשורה כנראה למאבק לאוטונומיה המקצועית של הרופאים . מכל מקום , הגישה היתה שתפקיד המדינה הוא לדאוג לעניינים הנוגעים בכלל הציבור , ובפרט בהתפשטותן של מחלות . בעיקרו של דבר , נבע מכך שבבריאות הציבור עסקו ברפואה מניעתית , ואילו העיסוק ברפואה טיפולית ( curative ) נותר במסגרת היחסים הפרטיים של החולה עם הרופא או המוסד הרפואי המטפל . אך נוסף על כך יש לזכור כי העניין של העוסקים בבריאות הציבור הוא בקבוצות אוכלוסייה , ולא ביחידים , דבר העלול ליצור ניגוד עניינים בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי בטובת הכלל . נושאים של בריאות הציבור מוסדרים בחוק הישראלי בעיקר במסגרת פקודת בריאות העם , , 1940 שמקורה בחקיקה של המנדט הבריטי . הפקודה עוסקת בעיקרו של דבר בסמכויות השלטוניות הנוגעות בבריאות הציבור . היא מקיפה נושאים שונים , לרבות פטירות וקבורה , מחלות מי...
אל הספר