תהליך דומה התרחש במסגרות החשיבה המשפטיות . עד למאה העשרים נחשבה האשה לקניינו של הגבר , וכך הוקנתה לו שליטה בכושר פוריותה ומיניותה , עם גיבוי נורמטיבי בדיני הנישואין והיוחסין , מחד גיסא , ודיני האונס , מאידך גיסא . אחת מנקודות המפנה בגישה זו היתה המצאתה של הגלולה למניעת היריון , בשנות השישים , שאפשרה לנשים שליטה עצמית בפוריות ובמיניות . בתוך שנים אחדות הכירו בתי המשפט בזכות חוקתית של האשה לפרטיות ולאוטונומיה בהחלטות הקשורות להיריון ולידה , וחלה ליברליזציה בדיני ההפלות בכל הארצות הדמוקרטיות . השליטה החדשה שקנו לעצמן נשים בגופן הקנתה להן שליטה במימושן העצמי , והיא היתה מרכזית להתחדשות התנועה הפמיניסטית בארצות המערב . היא השתלבה בתמורה נורמטיבית נוספת שהתחוללה ביחסים המשפטיים בין רופאים למטופלים : מעבר מהשקפת עולם פטרנליסטית , שעל פיה הרופא מחליט מהי טובתו של המטופל , להשקפת עולם של שותפות בקבלת החלטות בקשר לטיפול הרפואי . בסיסה של שותפות זו היה תפיסת האוטונומיה של החולה והזכות לשלמות הגוף , הנגזרות מעקרון החירות של הפרט . ההכרה בזכות החוקתית של האשה לפרטיות בקשר להחלטה אם להוליד אם לאו הי...
אל הספר