העיסוק המשפטי בנושאים של בריאות וזכויות האדם הינו חדש יחסית . עיקר הדיון המשפטי עסק עד כה בשאלות של שיקול הדעת של אנשי רפואה במסגרת דיני הרשלנות או המשמעת המקצועית , ולאחרונה גם ביחסים המשפטיים שבין הרופא למטופל מבחינת זכויות החולה . תשומת לב מעטה הוקדשה לשאלות המתעוררות בקשר למערכת הרפואה בכללותה ולמערכת הבריאות , שהרפואה מהווה רק חלק ממנה . וככל שהתקיים דיון ציבורי ועיוני במערכת הבריאות ובמדיניות הבריאות בישראל , הוא התמצה בהיבטים הכלכליים והארגוניים המינהליים . יחד עם זאת , חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי שינתה את הזירה המשפטית מן היסוד . אחת ממטרות החוק היתד , להבטיח את זכויות התושבים להספקה של שירותי בריאות מקיפים באיכות סבירה ובמימון ציבורי . על רקע זה ניתן לראות את שיח זכויות האדם כאפשרות למסגרת רעיונית ערכית לדיון חדש בהיבטים החברתיים של מערכות הרפואה והבריאות . בעוד הדיון הכלכלי הארגוני עוסק בעיקרו בנושאי המבנה של משק הבריאות או בניתוחים על עלות-תועלת , הדיון בזכויות בריאות מוסיף שיקולים של צדק חברתי כמרכיב מרכזי בניתוח תפקודה של המערכת ומדיניותה . המושג "זכויות בריאות '' מכיל ...
אל הספר