סיכום

. 80 § כפי שהצבענו במהלך הצגתן של הטענות השונות , היוריספרודנציה האנגלו אמריקאית נטתה בעבר לדעה , שלפיה מעוגנת זכות הביטול בחוזה ; זאת לאור תפיסתה , שחוזה , שהוא יציר הצדדים , ניתן לשינוי ולביטול רק על ידי הצדדים שיצרוהו , באמצעות חוזה חדש לביטולו . לביסוסה הפורמלי של עמדה זו נדרשו דינים אלה לתורת . acceptances ניכרת כיום נטייה בדין האנגלי להסתייג מקבלתה של תורה זו ולראות בה מודל מלאכותי ופיקציה בלתי נחוצה . גם בארצות הברית איבדה תורת acceptances מאחיזתה " . כמו כן אין נוטים להשתית את זכות הביטול על קליטה מכללא של הוראות הדין בחוזה , שכן , קליטה כזו שוב אינה נתפסת כמובנת מאליה , והנטייה היא להימנע מייחוס הסכמות פיקטיביות לצדדים . אם נשללת תורת , acceptances הרי שגם בארצות הברית אין איפוא תמיכה בזיהוי החוזה כמקור לזכות הביטול . כך גם בצרפת , אין רואים את חזקת ההסכמה שבסעיף 1184 ל Code 01 ^ 1 כמושתת על אדן רעיוני מוצק , ודעת מלומדים היא , כי הבסיס הנכון לזכות הביטול הוא בדין , עם כשלון יסוד causas להתחייבות . כאמור , אין מקום בשיטתנו לקליטה של תורת acceptances בהקשר לביטול , מן הטעמים ...  אל הספר