בעמודים הבאים ארצה לאפיין את הטעם השני להלכת אהרונוב , המסתמך על סעיף 9 לחוק המקרקעין , כטעם פורמליסטי , ולהצביע על הבשלים הטבועים בו . אקדים את המאוחר ואציין כבר כאן שמסקנתי תהא שכדי שיעמוד , על טעם זה להישען על הטעם הראשון , המתבסס על סוג האינטרס של המעקל ועל השוואת מצוקתם של הצדדים ; לאמור : שכל כוחה של טענת ההתאמה לסעיף 9 שואב - באופן אירוני משהו , בהינתן אפיונם על ידי ברק כהנחת המבוקש - מהשיקולים שהדגישה שטרםברג כהן . ביסוסה של הלכת אהרונוב על הטעם הראשון תחדד כמובן את הצורך בעיון בו , אליו אעבור בעמודים האחרונים של סעיף זה . בלב הטעם השני עומדת כמובן הטענה בדבר אי ההתאמה המשוועת בין סעיף 9 לבין הלכת בוקר , המחייב - בהינתן מעמדו המרכזי של סעיף 9 בחקיקה האזרחית שלנו - את הפיכתה של הלכת בוקר על פיה . במקום אחר אפיינתי טיעונים דומים כטיעונים של קוהרנטיות של כללים . טיעונים אלה מתאפיינים בכך שהם רואים בהתאמתו של כלל משפטי ( קיים או מוצע ) לכללים אחרים בשיטה כסיבה טובה ( ויש אומרים : כסיבה המרכזית או אף היחידה ) לאימוצו . על מנת שטיעון מסוג זה יימצא ראוי לכוח שכנועי , על הנזקקים לו להר...
אל הספר