ערן דולב רקע הרפואה הינה מקצוע שבו מתקבלות כל הזמן החלטות בסביבה של אי ודאות . גם ההתקדמות העצומה שחלה במהלך המאה העשרים באמצעי האבחון השונים , שהתבטאה בעיקר בדימות ובפיתוח שיטות מעבדתיות מתקדמות ביותר , לא פתרה בעיה זו , ולמעשה לא הייתה יכולה לפתור אותה כליל . במציאות היומיומית רבים המקרים שבהם אין הרופאים המטפלים יודעים בוודאות את האבחנה כאשר הם מחליטים על טיפול תרופתי או התערבות ניתוחית . הגישה הטיפולית מתבססת תדיר על נתונים אפידמיולוגיים , סטטיסטיים או גנטיים נכונים כשלעצמם , אולם ללא כל עדות מוצקת שהם מתאימים לחולה המסוים . הגישה המעשית , המתבססת על ראיית החולה במצוקתו ועל כך שפעמים רבות השהיה רבה מדי בתהליך קבלת ההחלטה לגבי חולה פלוני עלולה לגרום להתקדמות המחלה ולהיות בסופו של דבר בעוכריו , מחייבת את הרופאים בשטח לנקוט עמדה ולעשות מעשה אף בתנאים של אי ודאות . כאשר מערכת , ופרטים בה , פועלים בסביבה של אי ודאות , אין מנוס מתקלות . לחלקן אין כל משמעות , אך לאחרות עלולה להיות משמעות קשה לגבי בריאותו של המטופל . ספק אם כלל הרופאים וכל האחרים הפועלים במערכת הבריאות מודעים לבעייתיות זאת...
אל הספר