טליה חלמיש שני מבוא אחת המכשלות העיקריות המעכבות את היישום וההטמעה של ניהול סיכונים במוסדות הרפואיים הייתה — ועודנה — העובדה שניהול סיכונים , במתכונתו הנוכחית , אינו נהנה מחיסיון משפטי . משמעות הדבר שהתחקירים , הדיונים והמסמכים הנערכים ונאספים במסגרת ניהול הסיכונים עלולים להיחשף ולשמש בהליכים משמעתיים ובהליכים משפטיים שייפתחו נגד המעורבים בטיפול רפואי שכשל . אפשרות זו מעוררת כמובן חשש בלב הרופאים והמטפלים האחרים שדו"חות על אירועים חריגים שמילאו , או ממצאי תחקירים שנערכו בעקבות זה , ישמשו חומר בידי רשויות חקירה או בידי תובעים בתביעות בגין רשלנות רפואית . אין מדובר רק בחשש שמא דו"ח אירוע מסוים או דו"ח תחקיר מסוים יוצג בבית המשפט הדן באותו עניין , אלא אף בחשש שמא דיונים בעניינים אחרים שבהם היה אותו רופא מעורב ייחשפו וישמשו נשק בידי רשויות החקירה או התובעים , שיבקשו להוכיח כי הרופא הנתבע היה מעורב באירועים חריגים נוספים , וכי הדבר מעיד על חוסר כשירותו . דאגה נוספת הטורדת את מנוחתם של הרופאים היא שדו"ח אירוע חריג או גרסה שיימסרו לניהול סיכונים ייחשבו ל"הודאת , "בעל דין ולא יהיה ניתן לסטות ...
אל הספר