פרק ג: הדין הישראלי בראי הניתוח התיאורטי

הדין הישראלי שעסק במיסוי בינלאומי היה עשוי טלאי על גבי טלאי . על פניו , נראה הדין כמיישם שיטה טריטוריאלית : ממסה הכנסות שהופקו בישראל ופוטר ממס הכנסות שמקורן הגיאוגרפי מחוץ לישראל . אך "רשת המס הישראלית [ חרגה ] מעבר לרשת שהיתר , נפרשת אילו נצמדה לבסיס העיוני שבשיטה המבוססת על הבסיס הטריטוריאלי . "בלבד כפי שנראה , הרחבתה של רשת המם הישראלית לא נעשתה על פי מדיניות מוגדרת . הכללים למיסוי הכנסות עסקיות בחוץ לארץ ( ובמרכזן הוראת סעיף ( 1 ) 5 לפקודה ) מזה , והכללים למיסוי ההכנסות הפסיביות ( ובמרכזן הוראות סעיף ( 4 ) 5 לפקודה ) מזה , לא התבססו על אותם עקרונות מדיניות , וקידמו אינטרסים שונים ולעיתים מנוגדים . במהלך השנים ישבו ועדות רבות על מדוכת המיסוי הבינלאומי . ועדת רפאל , ועדת בן בסט וועדת רבינוביץ' עמדו כולן על הבעייתיות של השיטה הישראלית , וניסו לשנות את השיטה הכאוטית שהיתה קיימת ולקבוע במקומה שיטה ברורה וקוהרנטית . לאחר שורה של נסיונות שלא צלחו לשנות את שיטת המיסוי הבינלאומי של ישראל , אישרה הכנסת לאחרונה , בעקבות המלצותיה של ועדת , 'רבינוביץ את תיקון מספר 132 לפקודת מס הכנסה , ששינה ...  אל הספר