כלכלנים מאמינים כי ניטרליות עולמית , אם תושג , תשיא את התועלת העולמית בכך שתפריע בצורה הפחותה ביותר לשוק החופשי . כפי שיסביר סעיף 4 להלן , ניטרליות עולמית ניתן להשיג , אם בכלל , רק באמצעות שיתוף פעולה בין המדינות השונות . מדינה בודדה אינה יכולה להשיג ניטרליות כזו . מאחר שכך , מהי המדיניות שמדינה יחידה צריכה לבחור בה בתחום המיסוי הבינלאומי ? רוב הכותבים ממליצים , שמדינה כזו תקדם בנסיבות כאלה לפחות ניטרליות חלקית . הוויכוח נסב על השאלה : איזו ניטרליות חלקית עדיפה , ניטרליות ביצוא הון , ניטרליות ביבוא הון או ניטרליות לאומית ? שאלה זו היא מוקד הוויכוח המסורתי המתואר בסעיף 5 להלן . הדיון המקובל הזה בניטרליות בוחן את שאלת הניטרליות של מדיניות המיסוי הבינלאומי במשקפיים גלובליים - כלל עולמיים - מתוך הנחה מובלעת שקידום היעילות הגלובלית ייטיב גם את מצבה של כל אחת מן המדינות המעורבות . התפיסה העומדת בבסיסו של דיון זה היא כי הואיל ואף מדינה אינה יכולה להשיג ניטרליות גלובלית בגפה , עליה לעשות , לפחות , את חלקה להשגת ניטרליות עולמית כזו . סעיף 6 מבקר את רעיון הניטרליות במישור העולמי . ניטרליות כזו ,...
אל הספר