הוויכוח על השפה ועל המונחים

כתבי עת מקצועיים , עמותות וארגונים שונים דורשים אחידות במינוח ובשפה הנקוטה כתיאור אנשים עם צרכים מיוחדים . מכיוון שהשפה משקפת את הערכים של החברה , אימצו ארגונים רבים בעולם את מה שמכונה , Language People First כלומר , שפה לא מפלה , המבהירה שאנשים עם צרכים מיוחדים הם קודם כל אנשים , חברים בעלי ערך ושותפים שווים כחברה . בדומה לאנשים אחרים , הם מאופיינים בתכונות מסוימות כמו מגדר , גובה , צבע עיניים , וגם בנטיות , ברצונות , בתחומי חוזק , בשאיפות וכדומה . לכן לטענתם , השפה שיש לנקוט כאשר מתבטאים בנושא של אנשים עם צרכים מיוחדים , צריכה להיות שפה לא מפלה , המציינת שאמנם מדובר באדם עם מגבלה מסוימת , אך מגבלה זו אינה הדרך היחידה לתאר אותו . מגבלה מוגדרת כמחסום שהחברה מציבה בפני אדם עם לקות ואין לזהות אותה עם האדם בכללותו . לפיכך הדרישה היא , לדוגמה , לדבר על אדם עם לקות ולא על אדם לקוי : "דני הוא תלמיד עם לקות למידה הלומד ככיתה טי" m 1 "דני הוא לקוי למידה ולומד ככיתה . "יט על בסיס הרציונל הזה לשימוש בשפה לא מפלה לתיאור אנשים עם צרכים מיוחדים מביאה קטי סנו ( Snow , 1995 ) רשימה מפורטת של מינוחים ...  אל הספר