כפי שצוין במבוא לפרק זה , מהווה המשפט הבינלאומי הפלילי מנגנון תגובה שיפוטי לביצוע פשעים בינלאומיים . ממילא , התפתחותו מחייבת פיתוח דין מהותי הקובע מה הם הפשעים שבגינם נושא אדם באחריות אישית פלילית , בצד פיתוח מנגנוני שיפוט המיועדים לאכוף את הדין המהותי על ידי העמדת החשוד בביצוע הפשעים לדין . תהליך התפתחות זה צבר תאוצה מיוחדת במהלך העשור האחרון של המאה ה 20 והשנים הראשונות של המאה הנוכחית , באופן שעורר תהודה בעולם בכלל ובישראל בפרט . בתת פרק זה נעמוד על פיתוח מנגנוני שיפוט אלה . תהליך התפתחות זה הביא לטווייתה של רשת סמכויות שיפוט פלילית גלובלית - המורכבת מסמכות שיפוט מדינתית מסורתית , סמכות שיפוט אוניברסלית מבוזרת ( במובן זה שמזווית הראייה של המשפט הבינלאומי , לכל מדינה הסמכות , ובמקרים מסוימים אף החובה , להפעילה ) וסמכות שיפוט בינלאומית ריכוזית ( במובן זה שהיא מופעלת על ידי אורגן שיפוטי היונק את סמכותו ישירות ממקור נורמטיבי בינלאומי . ( תהליך זה הוא אחד המופעים של תהליכי הגלובליזציה . במישור הנורמטיבי , הוא מביא לידי ביטוי את הדינמיקה המורכבת המתקיימת בין עקרון ריבונות המדינה מזה לבין...
אל הספר