דיני זכויות האדם מסמלים במידה רבה את קריסת מודל "כדורי הביליארד" ואת קבלת התזה ההפוכה ולפיה המשפט הבינלאומי מסוגל ואף צריך להסדיר מערכות יחסים בין מדינות לפרטים , המתנהלות בתוך שטחן של המדינות . עם זאת , שינוי זה בהגדרת אופיו של המשפט הבינלאומי לא התחולל בן לילה , וניתן להצביע על כמה תופעות משפטיות מוקדמות יותר , אשר התפתחו לפני מלחמת העולם השנייה , שסללו את הדרך לקראת ההכרה הבינלאומית בזכויות האדם . את ראשית השחיקה של דוקטרינת כדורי הביליארד ניתן לזהות כבר במאה ה 19 עת התפתח מוסד ההגנה הדיפלומטית . מוסד זה נועד לאפשר למדינות להגן באמצעים דיפלומטיים ומשפטיים על אזרחיהן המצויים בשטחן של מדינות 29 זרות , מפני פגיעה או יחס בלתי הולם מצד המדינה "המארחת" . אף שהרציונל העיקרי שבבסיס ההגנה הדיפלומטית היה הרצון להגן על האינטרסים של המדינות ולא של הפרטים " ( פגיעה בפרט נתפסה כשקולה לפגיעה במדינת האזרחות שלו , ( היה למוסד משפטי זה ערך תקדימי רב . נכונות המשפט הבינלאומי להכיר בסטנדרטים של התנהגות החלים ביחסים שבין המדינות לפרטים מסוימים ( אזרחים זרים ) המצויים בתוך שטחן , יצרה תשתית משפטית ותיאו...
אל הספר