בחנו שלושה מקרים , שבהם נידונה הלכה למעשה האפשרות להפקיע למפרע — ולגמרי , היינו לעניין קידושין — תוקפו של גיור שנעשה פורמאלית כדין , וזאת בשל העדר כוונה אמיתית לקבל את המצוות ולהתגייר . בשניים ממקרים אלה עלתה שאלת עגינות , ובאחד המקרים עלתה שאלת ממזרות . מבחינה דווקנית ניתן היה לומר , כי בסופו של דבר , באף אחד מהמקרים לא הופקעו הקידושין למעשה , על סמך הנימוק של הפקעת הגיור למפרע . במקרה שהיה במצרים ( שו"ת יד רא"ם ושו"ת דעת כהן ) הופקעו לבסוף הקידושין בדרך של גט , שניתן על ידי המוסלמי שהתגייר . במקרה שהיה באנגליה ( שו"ת מנחת יצחק ) נפסק , שאין להתיר את האשה ללא גט . במקרה הגיור , שנטען להיות בפולין ( פסק הדין בעניין האח והאחות , ( היה הטעם העיקרי לאי חלות הקידושין — העדר ההוכחה על כך שנעשה גיור . הפקעת קידושין מכוח הפקעת גרות שימשה רק טעם אלטרנאטיבי . ברם , עיון בכל אחד מפסקי ההלכה מעלה , כי נמצאו תימוכין לכך , שכאשר קיימת אומדנא דמוכח בדבר העדר כל כוונה להתגייר ולקבל מצוות , כי אז ניתן יהיה לראות את הגיור כבטל , על כל המשתמע מכך . בפסק הדין בעניין האח והאחות נקבע הדבר במפורש . במקרה שה...
אל הספר