הרמב"ם נדרש באופן נרחב ביותר לשאלת הגיור בשל מניע זר , וזאת עשה אגב דיון מקורי בגיורן של נשות שלמה ושמשון . " דברי הרמב"ם נתבארו , בעת שעסקנו בשאלת המניע לגיור . הרמב"ם מחדש אמנם , כי גר שהתגייר מחמת "עילה" — הרי לאחר מכן "חוששין לו עד שיתבאר , "צדקותו וממתינים "עד שתראה . "אחריתם הרמב"ם אומר אפוא במפורש , כי גר כזה נמצא במצב מיוחד לאחר הגיור . גם שאלת המקור לחידוש זה נידונה למעלה . כאן נבקש לבחון את הסברה , כי לפי השקפת הרמב"ם , גיור בשל מניע זר הוא גיור על תנאי , אשר מתבטל כאשר אין "מתבארת צדקותו" של המתגייר , וכאשר אין מתבהרת "אחריתו" בקיום מצוות : אלמא מי שהתגייר בגלל תועלת אישית ולא לשם שמים בגלל שנמשך אחרי האמונה היהודית מעמדו תלוי ועומד עד שתראה אחריתו . והיה אם מתנהג כשורה וכיהודי שומר תורה ומצוות גירותו בתוקף מאז כניסתו ליהדות . אבל אם אינו שומר מצוות לאחר הגירות , חי כגוי וחוזר לסורו ולדתו הקודמת , גירותו פוקעת למפרע וכאילו לא היה גר . כך מורה לכאורה לשון הרמב"ם . ואולם נראה , כי אין מקום להבין כך את משמעות ה"חוששין" בדברי הרמב"ם . למעשה מבאר הרמב"ם עצמו למה נתכוון . בהסבירו ...
אל הספר