הדיון באומדן כוונותיו של המתגייר לצורך בדיקת תוקף גיורו , מחייב לתת את הדעת לכלל היסודי : "דברים שבלב אינם . "דברים משמעותו הפשוטה של כלל זה היא , כי אין מתחשבים במחשבתו הפנימית של אדם , הסותרת משמעותם הרגילה של מעשיו . יישומו של כלל זה לענייננו , היה צריך לכאורה להביא לידי כך , שלא נוכל להרהר אחרי כוונותיו של המתגייר בעת גיורו . עוסקים אנו במי שעבר תהליך גיור שגרתי — לרבות קבלת המצוות בפיו . אם דברים שבלב אינם דברים — כיצד נוכל לומר , כי חרף הדברים שאמר , לא התכוון להתגייר ולקבל עליו את המצוות ? לשם כך עלינו להתבונן במהותו של הכלל "דברים שבלב אינם דברים" — ובזיקתו לדיני האומדנות בכלל , ולאומדנא דמוכח בפרט . חרף רצוננו לרעת מה היתה מחשבתם הסובייקטיבית של מבצעי פעולות משפטיות , אין לנו מנוס אלא לנקוט דרך אובייקטיבית , שהרי אין לדעת מה יש בלבו של כל אדם ואדם . לפיכך משערים אנו , מה היו רוב בני האדם מתכוונים בלבם בעת שפעלו באופן מסוים , בין במעשה 57 ראה , לדוגמה : שו"ת מנחת יצחק , ח"ו , סי' קז . ולתשובות הרב פינשטיין שעסקו בנושא זה , ראה : להלן , פרק ג , סעיף ו . 58 הרב עובדיה יוסף , "בעי...
אל הספר