בית הדין הוא המחליט , לפי שיקול דעתו , בדבר קבלת נכרי הרוצה להיכנס לברית ומקבל עליו את המצוות . בית הדין בודק את המניע והכוונה של המועמד לגיור , והוא המודיע את המצוות . מעשה הגיור עצמו מצריך ידע בהלכות רבות , כמו דיני מילה וטבילה לפרטיהם . גם אם אין המגיירים סמוכים — ומכל מקום , כך הדבר בוודאי בזמן הזה — ראוי הוא כי מי שיגייר יהיה חכם ובקי בהלכות , כפי שנדרש מכל מי שמורה הלכה בענייני איסור והיתר . מבחינה זו אפשר להשוות את הגיור לכמה תחומים המצריכים בית דין , ושבהם נדרשים שלושת הדיינים — הגם שהם הדיוטות — להיות חכמים ובקיאים , ועל כל פנים באותו דין הנידון לפניהם . כך אמנם נאמר במפורש בברייתא המפרטת את סדר הגרות , שהודעת המצוות לגר בשעת טבילת הגרות נעשית על ידי תלמידי חכמים . גם במקרים שבהם תואר בבבלי ובירושלמי גיורם של נכרים , נעשה הדבר על ידי תלמידי חכמים . המאירי , שמבאר כי די בגיור בשלושה הדיוטות , מוסיף ואומר : ואע"פ שצריך להודיעו ענין המצות כלם , כלל המצות הכל יודעין אותם ואם כן הכל כמומחין לענין זה , ולא עוד אלא שמכל מקום לתלמידי חכמים אנו צריכים , כמו שיתבאר למטה , אע"פ שאין סמוכ...
אל הספר