עד כה נידון איסור הנישואין במקרה של גיור הנכרית . האיסור הנוסף הנוגע לעניין הוא , כאמור האיסור לקבל גרים מחמת מניע זר . כבר התבאר למעלה , כי תשובת הרמב"ם בעניין שחרור השפחה , אינה יכולה לשמש יסוד לקולא ביחס לאיסור זה , שהוא עניינו של בית הדין . נראה , כי הטעם העיקרי לקולא בעניין זה הוא הסברה , כי בנישואים אזרחיים ן "מכיון שהם נשואים עפ" ערכאות א "כ אין הגירות לשם אישות , שאפילו אם לא תתגייר ג"כ לא יגרשנה הבעל , רק תישאר בגיותה , א"כ הגירות לשם . "שמים משמעותה של דעה זו היא למעשה ביטול האיסור אף לכתחילה . אמנם היו פוסקים שדחו סברה זו , בציינם כי שיקולים זרים שונים מביאים אל נכון במקרים אלה לגיור , כמו בושה , הרצון לעשות רצון בן הזוג והוריו , והרצון שלא להיות מורחק מהמשפחה , על כל המשתמע מכך . פוסקים אלה אף העלו טעמים נוספים לחומרא . ברם , טעמים דומים לקולא , שהובאו למעלה בעניין היתר הנישואין , שימשו אף בעניין היתר קבלת הגרים , חרף המניע הזר לגיור — כגון החשש לאבדן נפשות מישראל , או ההיתר לעבור איסור דרבנן חד פעמי כדי למנוע עבירה מתמדת . כנגד מי שנקטו את הכלל "הלעיטהו לרשע וימות" — כדי ל...
אל הספר