בסוגיית "חוץ מדבר אחד" הרבה לעסוק ר' משה פינשטיין . בחידושיו "דברות , "משה ובתשובות רבות ב"אגרות , "משה נדרש לכל צדדיה של הלכה זו , ומתוך הדברים עולה שיטתו העקיבה . מכיוון ששיטתו העקרונית בעניין זה נוטה לחומרא , מן הראוי לעיין במקרים שונים שהתעוררו בפניו ושבהם נדרש לפסוק הלכה למעשה . מן הראוי לציין כבר עתה , כי במקום אחר נדון בשיטתו של הפוסק , במקרים שבהם ברור שלא היתה כלל קבלת מצוות . כאן נעסוק במקרים שבהם התעוררה שאלת "חוץ מדבר אחד" בפני עצמה . כלומר , כאשר היתה — או מניחים שהיתה — קבלת מצוות , אלא שמצווה אחת או יותר אין המתגייר מקבל על עצמו . לדעת הרב פינשטיין , מי שבא להתגייר חייב לקבל עליו את כל המצוות , ואילו קבלת מצוות משיירת תפסול את הגיור . הפוסק מפרש את דברי הברייתא בעניין "חוץ מדבר , "אחד כקובעת אף את הדין בדיעבד , לאמור : אפילו קיבלו גר שלא קיבל עליו את כל המצוות — גיורו בטל ומבוטל . הרב פינשטיין אינו מצמצם הלכה זו אך למקרים שבהם היתה התנאה מפורשת , וכן לא יקבל את חידוש , "אחיעזר"ה המבחין בין עובר עבירות לתיאבון לבין מי שעוברן להכעיס . כך פסק הלכה למעשה במקרה של נכרייה , שה...
אל הספר