עד כה נתבאר עניינו של היסוד הנפשי בגיור , דהיינו , גמירת הדעת לקבל מצוות — בלא שנעשתה הבחנה בין הרצון להתגייר לבין קבלת המצוות כהתחייבות . פשוט הוא ששני הדברים 11 שו"ת אגרות משה , יו"ד , ח"ג , סי' קיב . 12 תוספות סנהדרין סח , ב , ד"ה קטן . 13 שם . 14 להלן , פרק ה , סוף סעיף א . 15 והשווה עקרונית לדברי הדגול מרבבה על שו"ע יו"ד , סיי רסח , סע' ג . 16 ראה : הרב יהודה דוד כלייך , "גר קטן מטבילין אותו על דעת , "ד"ב הפרדס , שנה ס ( תשמ"ו , ( חוברת ט , עמ' 17 . 20 ברכת שמואל לקידושין , סי' טו , אות ב . וראה : שו"ת מנחת יצחק , ח"ג , סי' צט . בתשובה זו נאמר כי מדברי התוספות עולה , שקבלת עול מצוות היא "עיקר . "גרות אינם היינו הך , ויש להבחין בין רצון להתגייר לבין התחייבות במצוות ובשמירתן . אפשר שנכרי יבוא ויבקש להצטרף לעם ישראל . אך לא יהיה מוכן לקבל על עצמו עול מצוות . מצד שני , אפשר שירצה לקבל על עצמו מצוות ישראל , ויחד עם זאת להישאר בגויותו . ראוי להטעים , כי בגיור כרוכים יחדיו הרצון וההתחייבות , ודבר זה הוא יסוד מרכזי בדין קבלת המצוות . אין גיור ללא רצון להיות יהודי , לפי ש"אין מגיירין בן דע...
אל הספר