כבר בפרקים הראשונים נתבארה השקפתנו בדבר הזיקה ההדדית בגיור בין המילה והטבילה ובין קבלת המצוות . קבלת המצוות היא עיקר הגיור , ומעשה הגיור מביא לגמירת הדעת לקבל מצוות ולהתגייר . נראה , כי בדין עבד כנעני בתלמוד ובראשונים אפשר למצוא תימוכין לדעה זו . אשר לכניסה לכלל עבד כנעני , התקבלה בהלכה השיטה , שמילת עבד וטבילתו חייבות להיות מרצונו החופשי של העבד , וכי למילה ולטבילה בכפייה אין כל נפקות . בכך מושווה עבד לגר , וכדברי עולא : "כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו כך אי אתה מל עבד איש בעל 424 ראה : שו"ת הרדב"ז , חלק שמיני ( מכתב יד , בני ברק , תשל"ח , ( סי' קעז . 425 מז , ב , ד"ה שם . 426 גיטין מ , א . 427 כדברי רבי מאיר . ולשיטת רש"י , אילו היה אומר "התקדשי בו" גרידא , גם חכמים היו מודים שהקידושין חלים ( רש"י שם , ד"ה צאי בו . והביאו הרמ"א בשו"ע , שם , סעיף נח 428 . ( ודייקו ואת התוספות שם , ממה שנאמר ביפת תואר : ... " ומטבילה לשם שחרור , . "ומשחררה אולם ראה תוספות קידושין סב , ב , ד"ה גר — שם נאמר במפורש , כי הטבילה היא לאחר שחרור . אף לשיטת הרמב"ם נראה , כי הטבילה היא לאחר השחרור — ראה הערה 43...
אל הספר