הרמב"ן העלה לראשונה את השאלה , מה דינו של גר שטבל ואחר כך מל , והגיע למסקנה שהגיור תופס : "דלא שנא מילה וטבילה ולא שנא טבילה . "ומילה את דעתו הוכיח מסוגיית מעוברת שהתגיירה , ואת הטעם לכך שהסדר הרגיל הוא טבילה לאחר מילה , מצא בין השאר בכך ש"כיון שהמילה קשה עליו מלין אותו תחלה כדי שאם דעתו נוקפו . "יפרוש על הרמב"ן חלקו הרשב"א והריטב"א , שגרסו כי סדר המעשים בגיור מעכב , ולמדו זאת בקל וחומר מסדר טבילת הכלים . יש להקדים ולומר , כי בכלי סעודה — שהשתמש בהם הנכרי וטעונים הגעלה ( או ליבון ) — נחלקו ראשונים בשאלה , מה הדין כשהוטבלו תחילה ולאחר מכן הוגעלו — אם 224 שם , סעיף א . 225 מבחינה וו אין דמיון בין טבילת הגר לטבילת כלים , ומכאן מתבאר דיוק לשונו של הפוסק , אשר בבואו לדמות בין שתי הטבילות , מצא את הדמיון בכניסה לקדושה ולא ביציאה מהטומאה . אך ראה : שו"ת דבר יהושע , ג''ח , יו"ד , סי' מ , אות א . 226 חידושי הרמב"ן לעבודה זרה ( מהדורת הרב שעוועל , ירושלים , תש"ל ) שם , ד"ה מדקתני . 227 הרב שעוועל מציין , כי בכתב היד נאמר : "בתי" — ומציע לגרוס : . "כלים" ושמא במקום ו "דהני בתי" — צ '' ל : "דהרי כ...
אל הספר