ביסוד דעתנו בדבר מהות הגיור עומדת זיקתם ההדדית של כל יסודות הגיור . בחינת הדברים הביאה למסקנה , כי קבלת המצוות היא עיקרו של גיור , וגמירת הדעת לקבל מצוות ולהתגייר נוצרת ונשלמת במעשה הגיור , כלומר במילה ובטבילה . מדברים שונים שאמרו חכמי הלכה בסוגיית מהות הגיור , עולה השקפה אחרת , הרואה את עיקרו של גיור במעשה עצמו . נראה , כי השקפה כזו חייבת ליתן משמעות הלכתית עצמאית למילה ולטבילה . דרך אחת היא לראות במעשה הגיור פעולה של יציאה מטומאה . דרך דומה — אך לא זהה — היא ראיית מעשה הגיור כפעולה של כניסה לקדושה גרידא . היו שראו בגיור מיזוג של יציאה מטומאת הגויים וכניסה לקדושת ישראל , וכי כל אחת מאלה נגרמת על ידי מעשה גיור אחר . המילה , שהיא הסרת הערלה , מוציאה מטומאת הגויים ; והטבילה , שהיא מעשה טהרה , מכניסה לקדושת ישראל . כך מסביר ר' יוסף ענגיל בגליוני הש"ס : כי הגירות יש בו ב' דברים הסרת ענין הגויות וקבלת ענין הישראליות ... וא"כ הרי צריך בגירות ב' פעולות הסרת הגויות והעשותו ישראל וזהו שפועלים המילה והטבילה , כי הסרת הערלה מסרת תיעוב הגויות והטבילה נותנת קדושה כנודע ( נוסח אחר : כמבואר בספרי החכ...
אל הספר