ב. קבלת המצוות ובית־הדין

דברים חשובים לעניין הזיקה בין יסודות הגיור השונים , מצויים בשיטת התוספות ביבמות ' . הגמרא מספרת על נכרית שטבלה טבילת נידה , וטבילה זו עלתה לה כדי טבילת גרות . התוספות מניחים , שטבילה זו , בהיותה טבילת נידה , לא היתה בפני שלושה . לפיכך נשאלת השאלה , כיצד תפסה הטבילה , וזאת לאור הכלל היסודי : "גר צריך שלשה — 'משפט' כתיב . "ביה התשובה הראויה לדעת התוספות היא , שההכרח — גם בדיעבד — בשלושה , הוא לקבלת המצוות אבל לא לטבילה . "משפט" האמור בגר נוגע לקבלת מצוות בלבד . גם על הטבילה להיות בפני שלושה , אולם זאת לכתחילה ולא מעיקר הדין . כך גם מוסבר , היאך תפסה אותה טבילת נידה , שנעשתה בלילה . על מעשה הגיור להיות ביום , אך בדיעבד די אם קבלת המצוות היתה ביום , ואילו חובת הטבילה ביום לגרות היא לכתחילה בלבד . שיטה זו היא חידוש בדיני גרות . בתוספות נאמר , כי קבלת המצוות נעשית בפני בית דין , וכי דין זה מעכב בגיור . שתי הלכות אלה לא נאמרו בתלמוד במפורש . אולם עיקר החידוש בדברי התוספות מצוי בכך , שדרישת הכתוב , המכריחה מרין תורה בית דין בגיור , צומצמה לקבלת המצוות בלבד . קביעה זו — ממנה הוסקו בתוספות מסקנו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן