אבינעם דנץ ספר לחברך , כי ראית צבעי שלכת לוהטים בסתיו , והוא ינסה לברר באיזה מארצות הגולה בילית את סוף הקיץ . יאמרו לך - וכמה מחברי שוקדים לומר זאת מדי שנה - "אין כמו הצבעים שראיתי במדינת ניו יורק , " או - " אף צייר לא יוכל להתחרות ביער זה או אחר שם , בקנדה . " תשובתי האחת לדברים אלה היא - כי צבעי היערות שלהם שם בחוץ לארץ לא ישוו לפירות האדומים של הקטלב , הנושקים לעלים המאדימים של האלה או לעלים המצהיבים של כליל החו ש . אף כי מנות הצבע של הסתיו שניתנו לנו קטנות הן , בולט ייחודן על רקע הקיץ המאפיר . דומה , כי הצופים בטבע נחלקים לשתי קבוצות בבואם לדבר על הסתיו - אלה המאמינים , כי אצלנו אין סתיו טיפוסי , ואלה הרואים בסתיו חלק בלתי נפרד מאקלימה של ישראל . כותב שורות אלו נמנה עם הקבוצה השנייה . אינני מתבסס רק על החרוזים שמשננות הגננות לבני ישראל הפעוטים : "החצב פורח - הקיץ בורח והסתיו אורח . " עבורי החצב הוא אכן אחד מהסימנים החשובים לתחילתו של הסתיו . ספרם של חנה ואפרים הראובני ( נדפס ב ו ( 194 על החצב , הוא שלימדני לצפות לתפרחות החצב כדי לדעת מה חשו אנשי האדמה , עד דור אחד לפני , כלפי הסתיו...
אל הספר