אביב בהר הנגב

עזי פז מדבר . ארץ ללא מים . אדמה ללא צל . מדרונות צחיחים . אדמה צרובה . עמקי לס חשופים ומצוקים אימתניים - זהו דיוקנם של הנגב ומדבר יהודה . שלא כדימוי המקובל - מדבר אינו בהכרח מרחבים "רק חול וחול" המשתרעים עד אין קץ . מדבר , כהגדרתו הבוטנית , הוא שטח שהממוצע הרב שנתי של ממטריו אינו מגיע ל 200 מ " מ בשנה , ויהיו פניו אשר יהיו חול , סלע או אךמת לס . אם קו 200 מ '' מ גשם בממוצע הוא הנבול , משמע כי סך כל הגשמים ברוב אזורי המדבר נופל בהרבה מכמות זו ; יתר על כן - בשנים רבות אין כמויות הגשמים היורדות בו , מסתכמות אלא במחצית מהכמות הממוצעת , ואף פחות ממנה . באותן שנים אין כלל אביב במדבר אביב , כשיא של תופעות הלבלוב והפריחה , ולא כשם של עונה מעונות השנה , השבה וחוזרת בדייקנות קלנדרית שנה אחר שנה . אכן - האביב הוא אורח נדיר במדבר ; נוף המדבר הוא לרוב דהוי , מעולף , עוטה אבק ואובך . שכיחות הן השנים שבהן אף נביטה כמעט שאינה בנמצא ; ובאחרות - אותה נביטת מעט נאכלת נכחדת על ידי העדרים וחיות הבר . הגבעולים הבודדים , שהצליחו לחמוק דרך נס משן הצאן , הגמל , הצבי והיעל , אינם אלא בבחינת לעג לרש : בדל גבעו...  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור