לאחר דורות רבים של פיתוח החקלאות בארץ הפך הצאן ( ובעיקר "הבהמה הדקה' - עיזים וכבשים ) לתועבת האיכר הישראלי ממש כפי שהיה במצרים בימי ירידת יעקב ובניו . וכמו שבמצרים הגבילו את המרעה לארץ גושן , כך הוגבל גס בישראל המרעה לאזורי המדבר ולשרידי היערות והחורשים . " תנו רבנן : אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל , אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל . תניא אידך ( ברייתא אחרת : ( אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין במדברות שביהודה ובמדבר שבספר עכו " . ( בבא קמא ע"ט ע"ב . ( " תנו רבנן : מעשה בחסיד אחד שהיה גונח בלבו ושאלו לרופאים ואמרו : אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח משחרית לשחרית . הביאו לו עז , וקשרו בכרעי המיטה , והיה יונק ממנה משחרית לשחרית . לימים נכנסו חבריו לבקרו . חזרו לאחוריהם ואמרו : ליסטים מזו"ן בביתו של זה ואנו נכנסין אצלו ' !! ( בבא קמא פי ע"א . ( אכריס ונסעו בעדר ( ירמיהו ל-א ( 23 על התמורות שחלו ביחסי איכר רועה במשך הדורות — ראה בפרק הראשון של "מדבר ורועה במורשת ישראל" מאת מחבר ספר זה , בהוצאת נאות קדומים . 1994
אל הספר