הסמנטיקה , ובייחוד הזרם הפורמלי שלה , כפי שנראה מיד , ירשה מפרגה את רעיון הקשר ההדוק בין הוראתם של כל מרכיבי המשפט לבין אמיתותו . כל המילים המרכיבות משפט תורמות לאמיתותו ולאופן שבו המשפט מייצג את מצב העניינים בעולם . כשאחת ממילות המשפט נעדרת הוראה , כלומר אין לדעת מה היא מציינת בעולם , כמו במקרה של , "פגסוס" נותר המשפט כולו לקוי ולא תוכל להתברר השאלה אם הוא אמיתי או שקרי . כך לעולם לא תתברר אמיתותם של המשפטים "השבר הקטן ביותר הוא מספר ראשוני" או " בתולות ים אינן . "נישאות הנושא בשתי הדוגמאות הוא נטול הוראה , אין הוא מצביע על דבר מה בעולם , ולכן לעולם לא נוכל לדעת אם המשפטים הללו אמיתיים . הם נותרים גם חסרי משמעות . בדרך זו קיבלה הסמנטיקה מפרגה ומתורת התמונה של ויטגנשטיין המוקדם את הקישור בין משמעות לאמיתות . גם רעיון ההרכביות קשור לכאן : אמיתותו ומשמעותיותו של משפט תלויות בהוראה , ביכולת ההצבעה על דברים בעולם , שיש למילים המרכיבות אותו . עתה נותר לשאול , בעקבות ראסל וויטגנשטיין , כיצד מבנהו הלוגי והתחבירי של המשפט תורם להבנתו . ואף כי השאלה מנוסחת כשאלה לוגית תחבירית , מתברר שקשה להפרי...
אל הספר