16.2 חקר שפות סימנים ותרומתו לבלשנות

הדיון בסעיף הקודם משיב אותנו לשאלה שנשאלה בתחילת הפרק : כיצד יכול מחקר בלשני של שפות סימנים לתרום לתאוריה בלשנית כללית ? עד שהחל מחקר בלשני של שפות סימנים עסקה הבלשנות בתיאור של שפות מדוברות בלבד וניסתה לאפיין את היכולת הלשונית על סמך ניתוח של שפות מדוברות . התאוריות הבלשניות שנבנו הסתמכו רק על שפות מדוברות . ולכן ייתכן שתכונות של שפות הנחשבות לתכונות מהותיות ואוניברסליות מוכתבות למעשה על ידי הערוץ הפיזי שבו מועברת התקשורת , ולאו דווקא על ידי יכולת לשונית קוגניטיבית מופשטת . הסוגיה העולה כאן מתמקדת במהותה של השפה האנושית ובארכיטקטורה שלה . האם אבני היסוד של השפה על כל רמותיה ( פונולוגיה , מורפולוגיה ותחביר ) וארגונם השיטתי כמערכת — כל אלו מוכתבים על ידי עקרונות קוגניטיביים מופשטים בלבד או שמא חלק לא מבוטל ממערכת זו מעוצב גם על ידי ערוצי הדיבור והשמיעה י מחקר בלשני המתבסס על שפות מדוברות בלבד אינו יכול להבחין בין שתי אפשרויות אלו . שפות הסימנים הן שפות אנושיות , תוצר של אותו מוח אנושי , כמו שפות מדוברות . הן מתפתחות באופן טבעי בקהילות חירשים , הן נרכשות על ידי ילדים חירשים להורים חירשים...  אל הספר