משאל 'הצופה . עיטורי סופרים , 'וספרים לראש השנה תשמ"ז : "הספרות והמציאות : מנהיגה או מונהגת " ? במאת השנים האחרונות הסופרים העברים הרגישו תמיד שאין להם כל השפעה . המשפט של יל"ג "למי אני עמל" לא חדל להדהד בהם , והם סבלו מתסכול תמידי וטענו שאין להם השפעה על החיים . יתרה מזו , כל תקופה הסתכלה בערגה על קודמתה , וחשבה : הנה הם היו רבי השפעה אבל אנחנו ... לנו אין שום כוח ... את הראייה הסובייקטיבית של הסופרים אינני מקבלת . המבחן האובייקטיבי מגלה שלספרות העברית הייתה תמיד השפעה של ממש אבל לא בטווח המידי . השפעתה היא אפקט מצטבר . בטווח המידי הנה גם אחד העם ואפילו ברנר , ביטאו הרגשה עצמית של אנשי רוח וסופרים שאין מי שקורא את יצירתם ! מהרגשה כזו , אפיינית , וחוזרת על עצמה - סובלים גם סופרי ימינו . מי יודע אם בעוד שלושים שנה לא יבוא אדם ויגיד שלביקורת על מלחמת לבנון , שבוטאה בשירה הפוליטית של שנות השמונים בארץ , היה חלק להחלטה לסגת מלבנון , ומה לך השפעה גדולה יותר של ספרות על החיים ? נכון שהספרות העברית כיום , וגם בעבר לא השפיעה על ההמונים , וההמונים לא קראו אותה , אבל תמיד הצליחה להשפיע על המעטים...
אל הספר