א . בין ספרות לציור התהייה על יחסי הגומלין בין האמנויות היא עתיקת יומין . למשורר היווני סימונידס , שחי במאה השישית לפני הספירה , מייחסים את האמרה : "הציור הוא שירה אילמת והשירה היא ציור . "מדבר הפילוסוף הגרמני גוטהולד אפרים לסינג , ניסח ב"לאוקאון" ( 1766 ) את סימני ההפרדה בין האמנויות : הספרות היא אמנות של זמן , מערכת של סמלים הסדורים בזה אחר זה בזמן , ואילו האמנות הפלסטית היא אמנות של מרחב , המתארת גופים הערוכים זה לצד זה בחלל . הספרות מתארת פעולה מתמשכת , ואילו הציור מתאר רגע אחד שהוקפא מתוך שטף הזמן . מאז ומעולם שאפה כל אמנות לפרוץ את תחומי הקיום הטבעיים שלה ולאמץ את המאפיינים המנוגדים לטבעה , ובכך להעשיר את עצמה , להתגוון ולהתחדש . בדרך כלל השתמשה האמנות הפלסטית בספרות בתור מקור להשראה ומאגר של נושאים ותכנים , אבל קיים גם הכיוון הנגדי , לפיו עוצבו יצירות ספרות בעקבות האמנות הפלסטית . תערוכה זו מוסיפה עוד נדבך בבניין המפואר של הציור המקבל את השראתו מן הספרות , ומעמת בין שני תחומי האמנויות . זהו עימות פרשני עקרוני בין עולמה של הספרות לבין עולמו של הציור ; עימות בין עולמו של קפקא לבין...
אל הספר