זהו ספרו של מספר ומסאי , איש העלייה השלישית על חבריו המספרים והמשוררים אנשי העלייה השלישית . הכותב מונה את סימני ההיכר המשותפים לדור זה , שהראשון שבהם הוא כרונולוגי : השתייכותם לדור , המכונה העלייה השלישית , שפעולתו חלה בראשית שנות העשרים . עוד סימן היכר משותף הוא התביעה שתבע דור זה "להעמידה [ את ארץ ישראל ] באור נכון מול כל העולם , כמפעל לאומי התיישבותי למען יצירת אחווה חברתית ותרבותית . "חדשה סופרי העלייה השלישית , כקבוצה , הביאו עמהם "ביטוי חדש בשירה ובסיפור , ואף העשירו את יצירתם של קודמיהם , סופרי העלייה . "השנייה נכללו בספר גם יוצרים , שמבחינה כרונולוגית עלו לארץ מאוחר יותר , אולם לפי תפיסתו של הכותב הם שייכים לתקופה זו בשל הביטוי החלוצי שנתנו לתקופה ביצירתם , כגון חיים הזז , יצחק שנהר , יוסף אריכא , יהושע בר יוסף , ישראל זרחי ואחרים . לעומת זה בולט היעדרו של אברהם שלונסקי , מהמובהקים שבמשוררי העלייה השלישית . שני תהליכים מרכזיים משקפים את תמציתה של התקופה : התהוות והשתלבות . התהוות פירושה התמזגות בניין הארץ עם הביטוי הספרותי שלו ; השתלבות פירושה " שותפות אמת בין איש השדה ושכיר ...
אל הספר