לפני כעשרים שנה הייתי באירלנד ( קיץ , ( 1980 ובין השאר ביקרתי בבית הספר להחייאת הלשון האירית בעיר Ring שליד העיר הגדולה . Waterford השפה האירית - כך יש לקרוא לה , ולא השפה הגיילית או הקלטית , כדי להבדילה מן השפות והדיאלקטים בסקוטלנד ובוויילס , ובחלקים השונים של אירלנד עצמה , ובעיקר מפני שכך קוראים היום האירים עצמם ללשונם העתיקה . התרשמתי אז מן העליבות של המקום , מריקנותו , מהרגשת הבדידות של העושים במלאכה , מחוסר התקווה שיש סיכוי של ממש לניסיונותיהם להחיות את הלשון , ומתחושתם הקשה שהם מנסים להחיות שפה גוססת שאין לה עתיד . אחת הסיבות לכך הייתה התדמית הגבוהה של האנגלית לעומת התדמית הנמוכה של האירית . שהרי קשה , ואולי בלתי אפשרי , להילחם בתרמיות ולשנותן . בני שיחי ידעו על אליעזר בן יהודה ועל מאמציו להחיות את הלשון העברית כלשון הדיבור החי וכלשון החיים והתרבות במדינת ישראל , ולא הסתירו את קנאתם . אני , כמי שנולדה לתוך הלשון העברית , חשתי גאווה על ההצלחה שלנו והזדהות עם מאמציהם של בני שיחי . ביולי 2003 חזרתי לאירלנד כדי לבדוק מה קרה בשנים אלה למאמצים לשימור הלשון האירית , לטיפוחה ולהחייאתה . ...
אל הספר