המעיין בסידורי תפילה אשכנזיים ימצא בהם צורות הפסק לרוב , הן בפועל הן בשם . אין הדברים אמורים כמובן בקטעי מקרא שבסידור , כגון מזמורי תהלים ושירת הים וכיוצא בהם , שצורות הפסק שבהם בבחינת ודאי ואין בהן כל חידוש , כי אם בקטעי התפילה גופה , מוסף עליהם פרקי משניות שבאו בסידור . לשם דוגמה בלבד יצוינו כאן כמה מצורות אלו , וכמצוי בסידורים הנדפסים בימינו : הודו והמליכו ואמרו '! TT זה אלי ענו ואמרו '; TT : נעימות יתנו ; שבענו מטובך ; כי בך בטחנו ; ורחם סגולה אשר בחךת ; אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת ; כי אל פועל ישועות אתה ( ובסידורים המציינים את ההטעמה תיבת אתה בטעם מלעיל , ( ומן השמות הסגוליים והמילים הבנויות על פיהם : אלו ואלו נשרפים בבית הדשן ; מתנה אחת מהן מעכבת ; ומלכותו ואמונתו לעד tamt משיב הרוח ומוריד הגשם ; לסליחת ערן ולכפרת פשע ; בורא פרי הגפן , ועוד הרבה כיוצא בהם . לכאורה צורות אלו כולן בדין הן , שההפסק מחייבן . אלא שדין זה דין דקדוק לשון המקרא הוא , ואם ידוקדק הדין בפלס לשון המשנה פנים חדשות יבואו לכאן . צורות הקשר והפסק שבמשנה ( בעיקר על פי כתב יד פרמה ב למשנה ) כבר נתבררו 1 ונתבארו ...
אל הספר