פרק 7: התמורה

7 . 1 לשאלת המינוח הנני בוחר להשתמש במונח "תמורה" בדיון זה , ולא במונח שהציע חיים רוזן בעברית טובה , עמ' '' , 117 . "צמידות אולם לאור דבריו יש להעיר כאן במיוחד כי הכוונה היא אך ל"תמורה" במובן צורני , ולא במובן המשמעות . איני סבור שיש מקום להגדיר תמורה מהי בטרם יידונו תכונותיה ומקורותיה הדקדוקיים , אולם כאפיון ראשון יש לומר שהכוונה היא לשם עצם נפרד הבא כלוואי אחרי שם עצם אחר , שאף הוא בא בצורת נפרד . המונח , "צמידות" סבורני , ראוי לשמש כשמה של התכונה - המצויה בצירופים שונים - של שתי מילים הבאות צמחיות ואינן ניתנות לחציצה ביניהן ע"י מילים או צירופים אחרים . לא רק שגם לוואי התואר "צמוד" אל הגרעין , ועל כן תכונתו היא , "צמידות" אלא גם הסומך צמוד אל הנסמך , ועל כן אף בו יש צמידות . וכן חלקי פסוק אחרים עשויים להיות צמודים זה אל זה . בכמה מקרים ראוי לדבר על מידת הצמידות , ועל עדיפות של צמידות , כלומר , צירופים הבאים בדרך כלל צמודים , יש שצמידות חזקה יותר מפרידה ביניהם . למשל , פסוק לוואי מידת הצמידות שלו קטנה ממידת הצמידות של כינוי רומז או מספר סודר אל אותו גרעין , וכדומה . דוגמה לטיפול בבעיה...  אל הספר
כרמל