רצוני לומר בפתח כרך ראשון זה של כתבי הפילוסופיים בלשון העברית ( שעתידים לצאת בשני כרכים ) דברים אחדים באוזני הקורא העברי . כרך זה כולל חמישה חיבורים , שארבעה מהם פורסמו בשעתם בשנים 1936-1932 בלשון הגרמנית . בסמוך לכך עליתי ארצה , ומשאת נפשי אתי להוציא ספרים אלה בעב רית . אבל מחמת טרדות הזמן עברו שנים רבות עד שהספיק ידידי המנוח צבי וויסלבםקי לגמור את תרגומם ו חזרו וחלפו שנים מספר עד שהובאו לדפוס . וחשיבות יתירה היתה בעיני לדבר זה , שיבואו בייחוד כתבים אלו לעמוד בביתה של הספרות העברית , וזה מפני שההשקפה שהובעה בהם כרוכה ודבוקה באב דעה ובאב דרך , שכתבי קודשנו צרו את צורתן בקדמות ימינו . הרשות נתונה לכנות פילוסופיה זו בשם פילוסופיה של דו שיח , שהרי יסודה בדעת הנפש , שאין הוויתנו מוצאת את תיקונה כעצמה אלא במגעו של איש לאיש , בזיקה של אני ואתה זה לזה , זו זיקה שלבושה דו שיח . דעת נפש זו אינה שלמה אלא אם כן גם הזיקה שבין אדם למקום נתפסת לפי עצם מהותה בחינת זיקה דיאלוגית . והרי בכתבי קודשם של כל העמים אינך מוצא אחד , שהאמיר כל כך את כוחו של היסוד הדיאלוגי , ובייחוד את כוחו של הדיאלוג שבין שמ...
אל הספר