באחת מרשימות היומן הראשונות שלו משנת , 1910 העוסקת בשאלת הכתיבה , מספר קפקא על להטוטיהם של לוליינים יפניים < העובדה שאיני יודע בעצם מה מצבי תלויה לגמרי בחוסר יכולתי לכתוב . את העובדה הזו בכוחי להבין גם מבלי להכיר את יסודותיה . כל הדברים הצצים בראשי , צצים להם לא מן השורש אלא מאמצע הדברים . ינסה מישהו פעם לתפוס דברים שכאלה , ינסה למשל להיאחז בדשא המתחיל לצמוח מאמצע הגבעול . זאת יכולים הרי מעטים בלבד , לדוגמא הלוליינים היפניים , המטפסים על סולם שאינו מונח על הרצפה אלא על כפות רגליו המוחזקות מעלה של זה השוכב למחצה , ואף אינו מוטה אל הקיר אלא רק מונף באוויר . אני לא מסוגל לכך , מלבד העובדה שלרשות הסולם שלי לא עומדות כלל כפות רגליים ' . הלוליין היפני מופיע בעיצומה של רשימה על משמעות הכתיבה : קפקא רואה כי אין הוא יכול לבסס את טענתו על הזיקה בין חוסר הידיעה על אודות מצבו לבין חוסר היכולת שלו לכתוב . לטענה הזו " אין , "יסוד ובכל זאת היא תקפה . היא שייכת לאותן מחשבות " המתחילות מן האמצע" - מחשבות תלושות , חסרות בסיס , נטולות יסוד , התלויות באוויר . והנה , הלוליין היפני מדגים היטב את האפשרות הט...
אל הספר