בהשקפה זאת מתקיימות זו לצד זו שתי חברות , שתי תרבויות , באים לידי ביטוי שני סוגים של עצמיות . האחת היא חברה מודרנית המושתתת על בסיס תעשייתי קפיטליסטי , תרבות בעלת אוריינטציה קוגניטיבית ומוסרית ברורה , שנוצרה על פי מסורת הסגפנות הפרוטסטנטית המערבית והאני האינדיבידואלי המאוחד , אם גם המורחק והנוירוטי . החברה האחרת , בין שהיא פוסט תעשייתית ובין שהיא מבוססת על עידן המידע , היא חברה של גמישות וזרימה , חברה " , "בלתי מעוגנת או של "זמן נצחי" ושל תרבות המונים אקלקטית , התומכת בתרבות העבודה של יחסי הגומלין התאגידיים באמצעות הסחת הדעת . תרבות עבודה זו מאופיינת באינטראקציה של יחסי גומלין המונעים בכוח האינסטרומנטאליות . בדינמיות הטכנולוגית הפראית שלה , אותה חברה שנייה מוחקת כל תיווך חברתי , תרבותי ופסיכולוגי מיותר , וכן מבני ביניים וסידורים , המעכבים את זרימתם המהירה של המידע ושל הייצור . הפוסט מודתיות משלימה את ההרס שגרמה המודרניות , שמתארת סרמטאקיס ; בתשובה לשאלתה של סרמאטקיס , הפוסט מודתיות מביאה במקומם של התיווך והמבנים ריקנות קבועה , העדר גבולות , מופשטות וחוסר מוחשיות , חוסר עצמיות וחוסר הבד...
אל הספר