בבתי הספר קשה לזהות את סימניו של ההיפוך הקוסמי , שאליו התייחסתי בפרק החמישי . כמקום שבו מצטברים המשקעים המוסדיים של תנועות מוקדמות יותר לשינוי חברתי ולחידוש החיוניות , בתי הספר , במקום זאת , מפגינים כעת תפיסה אנטי חיונית , העוסקת בביצועים קוגניטיביים , לכאורה נטולי הקשר , אינטלקטואליים ומופשטים . אף גרוע מכך , הקריאות מלאות הכאב , לגלות מחדש את ההוויה המדוכאת , מקבלות בבתי הספר ביטוי באמצעות אלימות . הקריאות הללו נשמעות בפסי הייצור של בתי הספר שהוגמשו , ועתה הם נראים כאילו הותאמו באופן אישי לכל תלמיד ותלמיד , אך בפועל אין עוררין על כך כי התוצאות האישיות הנדרשות הן סטנדרטיות ואחידות . האסושיאייטד פרס מדווחת : "אחרי שחלקו זה עם זה את כאבם במשך יום שלם , נציגים של חמש קהילות אשר סבלו מירי קטלני בתחומי בית הספר בשמונת החודשים האחרונים שלחו אתמול מסר לכל שאר מדינות אמריקה : גם לכם זה יכול לקרות ... פצצות הזמן הקטנות נמצאות שם בחוץ וממשיכות לתקתק , ממתינות להתפוצץ " . באחד מהמקרים הללו העיד נער מתבגר כי הרג את הוריו ואת חבריו לספסל הלימודים והצהיר כי הונע על ידי שדים , שאמרו לו כי אם לא יירה...
אל הספר