סוגי המנהגים של חידוש החיוניות שתיארתי לפני כן , הם טרנספורמטיביים , ולא הגנתיים מבחינה אינדיבידואליות או משעתקים חברתית . בין שחידוש החיוניות האישית מתחיל כהרחבת הנרקיסיזם או כתגובה שמטרתה ייצוב הזהות כנגד הניכור הנובע מהשפעות עידן המידע , הוא צומח ממצע המבנה החברתי כדי ליצור ממדים חדשים של חיי היום יום וכדי לאפשר דפוסים חדשים של הבנה חברתית . התגובה להתפוצצות המידע במונחים דיגיטאליים או איקוניים היא חידוש יכולות רוח האדם והרחבתן , באמצעות חידוש החיזוי והדימוי ( Visualisation and imagery ) כצורך עצמי נחווה . נוכח ההקטנה בטווח החוויות ההופכת כל דבר לחפץ , גילוים מחדש של החושים מחזיר את תשומת הלב , מחליף את המחשבה בתחושה ומציב את ההוויה בהקשר חדש בתוך . "טבע"ה מגבלות ההתרכזות בעצמי שנעשו יותר ויותר ברורות הובילו לחציית הגבול שבין האדם לחברה בכדי לתור אחר היטמעות , התמזגות ואיחוד עם העולם החיצוני כ"קדוש" . "קוסמי"ו מנהגים אלה של הרוח , הטבע והקוסמוס מייצגים את עבודתו הפעילה של האני בחברה מיסטית , ולא את השאיפה המהפכנית העתיקה ל"סובייקט קולקטיבי" או לתהליך חברות של הפרט בחברה , הממחזר דפו...
אל הספר