בניגוד לדה סובלימציה המודחקת במהפכה המינית , שצפה מראש הרברט מרקוזה , ( 1955 ) אני רואה במיסטיקה ביטול הדחקה שעבר סובלימציה . ישנו חזון חברתי שעבר הדחקה , מעין ראייה מבוססת מציאות של אפשרויות במרחב המיסטי של התת מודע החברתי , שקיבל ביטוי מעורפל בלבד , ואשר עומק השינוי החברתי הנוכחי ומהירותו מעלים אותו על פני השטח באמצעות שחיקה מהירה של ההגנות שלו , בדרך לפרודוקטיביות מיידית . אם כך , המיסטיקה חשובה ברמת האינטראקציה משלוש בחינות : ראשית , בהיותה חלק מהתהוות חברתית אמפירית , השייכת לחזרה המעשית , הניתנת לצפייה , של הקדושה לחיים החברתיים ; שנית , ככלי המציע גישה למונחי ההבנה הביאורית , המאפשרים למצוא היגיון בחיים החברתיים היום יומיים ; ושלישית , כמקום מושבו של הדמיון החברתי ועידון דפוסי החיים אשר עשויים להיות ממומשים בעולם החברתי . כאשר מגיעים לאותו חזון שעבר סובלימציה והגבולות ההגנתיים השומרים עליו הצטמצמו , באים לידי ביטוי חידוש החיוניות והעשרת החוויה האישית , אשר ויליאם ג'יימס ( 1985 ) תיאר אותם כהרחבת המציאות , כאושר החיים של "מצב . "האמונה אני בוחר בכל שלוש הדרכים כדי למצוא היגיון בי...
אל הספר