הפוליטיקאים רגישים לקריקטורה כפי שהם רגישים לתקשורת בכלל . הם יודעים שאם הם מופיעים כדמות קומית בתוכנית סאטירית או במרכזה של קריקטורה פירושו של דבר שישנה ביקורת על מרכיב כלשהו בהתנהלות שלהם . האם הם לוקחים זאת לתשומת לבם ומנסים לשנות את דרכם ? היסטורית התשובה שלילית . פוליטיקאים ככלל אינם אוהבים ביקורת ולכן הקריקטוריסטים , שהם ביקורתיים מטבעם , אינם חביבי השליטים . ראיה לכך היא הרדיפות שסבלו מהן אנשי התקשורת ובתוכם גם הקריקטוריסטים מידי השלטונות באנגליה ובצרפת במאה השמונה עשרה והתשע עשרה . לקריקטורה כיום יש בדרך כלל השפעה חולפת על דעת הקהל כפי שיש בדרך כלל למאמר ביקורת עיתונאי . הקוראים צוחקים , מהנהנים בראשם לאות הסכמה , מספרים עליה לחבר קרוב ובזה תם העניין . הקריקטורה תישכח במהרה , ולמחרת תופיע קריקטורה חדשה שעוסקת בנושא אחר ובדמות אחרת . ואולם מתברר שהיו תקופות בהיסטוריה שלקריקטורה הייתה השפעה רבה בעיצוב דעת הקהל ואפילו בהנעת קהל לפעולה אקטיבית . שתי תקופות כאלה ראויות לציון : המאה התשע עשרה , שבה פורסמו הקריקטורות האנטישמיות בצרפת , ברוסיה וברחבי אירופה ; וימי הרייך השלישי , כשהקרי...
אל הספר