הקריקטוריסט מביע את עצמו באמצעות ציור גרפי ולעתים הוא משלב ציור גרפי וטקסט מילולי . פעמים רבות יש סתירה בין הטקסט המילולי ובין התוכן של הציור . הפער בין החלק המילולי לחלק הוויזואלי הוא שיוצר את החידה שאמור הקורא לפתור . הדמות מופיעה כשאחד המאפיינים המוכרים שלה מצויר בהבלטה ובאופן מוגזם - אם זה מאפיין פיזי , כגון זקן , שפם , כרס , אף , תסרוקת , ואם זו תכונת אופי , כגון טיפשות , תאוות בצע , תאוות שררה , תאוות מין וקמצנות . באמצעות ההבלטה של המאפיין המוכר יודע הקורא לזהות במי מדובר . בדרך כלל נוטה הקריקטורה לבקר נושא אחד בכל פעם . מן הבחינה הזאת הסיפור שלה קצר מאוד . הקורא יודע שהוא צריך למצוא את המרכיב הבודד הזה ובכך הוא פותר את החידה . בהדגישה מרכיב חריג אחד בהתנהלותו או באישיותו של אדם עושה הקריקטורה את מה שעושה הסטראוטיפ בקומדיה . היא מבליטה אלמנט אחד ומתעלמת מאלמנטים רבים אחרים שאולי יכלו למתן את הביקורת שיש לקורא על אותה אישיות . ההנאה מן הקריקטורה נובעת משלושה מקורות עיקריים 1 קליטת חוסר ההתאמה הקומי שמובלט בציור , עצם היכולת לפתור את החידה , והסיפוק שיש לנו מהצגת הנושא באופן ביקור...
אל הספר